החלטה בתיק ע"פ 10996/03

           בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המבקש בשורה ארוכה של עבירות שהרקע העובדתי להן הוא זה: בחודש דצמבר 1995 הלכה לעולמה חיה אופלגר ז"ל, ובחודש ינואר 1996 מונה המבקש, עורך-דין במקצועו, לשמש מנהל עיזבונה הזמני. בחודש מרץ 1996 מונה המבקש למנהלו קבוע של העיזבון, ובתפקיד זה כיהן עד לחודש אוקטובר 1996, כאשר מכוח החלטת בית המשפט בא במקומו אחר. על פי גרסת המשיבה כפי שמצאה ביטוי בכתב האישום, העביר המבקש את כל הכספים שהיו בחשבונות הבנק של המנוחה, למעט אחד, לחשבון שפתח, ובהמשך נטל את הכספים לכיסו, כמו גם את התמורה אשר קיבל כתוצאה ממימוש נכסים של העיזבון. על פי הנטען, גנב המבקש בדרך זו סכום של כ-2.377 מיליון ש"ח מכספי העיזבון.

           כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בשנת 1998, ולאחר דיונים ארוכים ומייגעים, הכריע השופט המלומד של בית משפט קמא (השופט ר' ג'רג'ורה) את הכף לחובת המבקש, כאשר הרשיעו בשישה מהאישומים שיוחסו לו, בעוד שמאישום נוסף הוא זוכה. הרשעתו של המבקש היתה בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, בידי מורשה, וכן מרמה והפרת אמונים, ובעקבותיה גזר בית המשפט למבקש עונש זה: ארבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 100,000 ש"ח, והמבקש חוייב גם לשלם לעיזבון המנוחה, באמצעות מנהל העיזבון, פיצוי בסך של 500,000 ש"ח.

           המבקש, שלא השלים עם הרשעתו והעונש שהושת עליו, הגיש ערעור לבית משפט זה, ועימו בקשה לעכב את ביצוע העונש על כל רכיביו. לבקשה זו מתנגדת המשיבה, הואיל ולהשקפתה סיכוייו של הערעור קלושים, וגם האינטרס הציבור מחייב אכיפה מיידית של העונש.

           עיון בהכרעת הדין אכן מלמד, כי ההכרעה בעניינו של המבקש היתה עובדתית בעיקרה, והיא התבססה על ממצאי-מהימנות שלחלקם הגיע בית משפט קמא לאור התרשמותו הישירה מהעדים שהעידו בפניו. כידוע, ממצאים מסוג זה מציבים בפני המבקש לערער עליהם משוכה גבוהה, ואינני סבור שבעניינו של המבקש המצב שונה. עם זאת, מדובר בפרשה מורכבת, שגם אם דרכו של המבקש בפנינו בערעור עלולה להיות לא קלה, סבורני כי נכון לאפשר לו להביא את השגותיו לבחינה בפני ערכאה נוספת, בטרם ייקרא לשאת בעונשו. למסקנה זו הגעתי גם לנוכח העובדה כי אף שמדובר בפרשה שהחלה לפני שנים לא מעטות, ושהדיונים בה התארכו, התהלך המבקש כל העת חופשי, ולא נטען בפני כי שב וחטא.

           לפיכך, אני מחליט לעכב את ביצועו של המאסר בלבד עד למתן פסק-הדין בערעור, והעיכוב מותנה בהפקדתן של ערבויות נוספות אלו:

א.        ערבות עצמית וצד ג' בסך 50,000 ש"ח כל אחת.

ב.        הפקדה במזומן או על ידי ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח.

           כמו כן, יוצא צו לעיכוב יציאתו של המבקש מהארץ, ואם יש בידו דרכון, עליו להפקידו בבית המשפט. את הערבויות והדרכון יפקיד המבקש תוך 7 ימים, ואם לא יעשה כן, יתייצב בתום הארכה במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה כדי לשאת בעונשו.

           ניתנה היום, ל' בכסלו תשס"ד (25.12.2003).

                                                                                                       ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: